|
|
|
נקודתיים
|
מה בין מחנה צופים לזהב, חופה ולתשעה באב?
כתיבה וצילום: אֵלִי פֶּדְיָה
יולי 2008
|
|
במסגרת מחנה הקייץ בילו צופי אריות גדרות ביער חרובית, יער קק"ל הנקרא כך מכיון שרבים מהעצים שניטעו בו הם עצי חרוב.
החרוב הוא עץ דו-ביתי. לפריחת העץ הנקבי ריח המזכיר נוזל זרע גברי.
שם העץ חרוב ניתן לו מכיון שהפרות יבשים והעץ גדל במקומות יבשים (חָרֶב= יבש).
יש הסבורים שמקור השם נעוץ בדמיון הפרי (התרמיל) לחֶרֶב.
פרי החרוב משמש למאכל בהמות ונזכר במקורות כמזון עניים. עפ"י הסיפור נאלצו רשב"י ובנו להתקים מפרות חרוב מספר שנים בהסתתרם מפני הרומאים במערה בגליל.
כיום מכינים ממנו שוקולד וחטיפי בריאות טבעיים ומפיקים ממנו גומי המשמש בתעשיה. לחרוב שימושים שונים ברפואה העממית.
זרעי החרוב (בין 10- 15 בתרמיל) זהים ושווים זה לזה במשקלם ולכן שמשו בעבר כיחידת משקל למתכות ואבנים יקרות, המכונה במקורות העבריים גֵרָה. יחידת המידה האוניברסלית קאראט המשמשת עד היום למתכות כמו זהב ומשקלה 0.2 גרם, מקורה בשם היווני-לטיני של החרוב: קראטוניה סיליקוה.
לזכר חורבן בית המקדש הנהיגו חז"ל יום אֵבֶל- תשעה באב (לפי המסורת נחרבו הבית הראשון והשני באותו מועד). האבל כולל צום (אכילה ושתיה),איסור רחצה וגילוח ובכלל- יש להמנע מפעולות נוחות והנאה: שמיעת מוסיקה, ישיבה על כסא, נעילת נעלי עור ועוד.
בבית הכנסת קוראים במגילת איכה . יש הממשיכים את האבל גם לעשירי באב. למעשה
הוארכה התענית לתקופה הנקראת "בין המיצרים" : שלושת השבועות הקודמים לחורבן, בין י'ז בתמוז (יום הבקעת חומת העיר, שחל השנה בדיוק ביום ביקור ההורים במחנה) ועד תשעה באב (חורבן המקדש), במהלכה, בחלק מעדות ישראל, לא עורכים טקסי נישואין. לפי הקבלה, זוהי תקופה רגישה של חוסר יציבות וסכנה ומצד שני, זמן מתאים לחזרה בתשובה ולקירוב הגאולה.
כזכר לחורבן קבעו חז"ל שיש לבטא שייר עצב בכל שמחה. זו הסיבה לכך שהחתן שובר כוס זכוכית מתחת לחופה באמרו: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". יש המשאירים בקיר הבית קטע לא מסויד וגם מקום פנוי ליד השולחן בכל סעודה. משמעות החורבן היתה איבוד העצמאות המדינית ויציאה לגלות. מקובל ביהדות שהחורבן נגרם מ"שנאת חינם"- שחיתות, התנכרות העשירים לפשוטי העם ובקיצור- סכסוכים בין אדם לחברו.
כששומעים חדשות בימינו עולה לפעמים המחשבה:
אולי יש טעם להזכיר את חרב החורבן?!
לדפים נוספים
|
|
|
|
|
|
